כאן שמענו מקצת מאמרותיהם של הראשונים להעלות על דעתם את שיבת העם היהודי למכורתו העתיקה...
משה הס / רומי וירושלים
הרב יהודה חי אלקלעי:
ומ"ש שהדבר תלוי בשלום. ר"ל שלום כללי דהיינו שיקבצו ראשי קהילות ישראל באגודה אחת ובעצה אחת לבקש בקשתם הכללית מאת מלכי הארץ... ומצות הבקשה הזאת היא לאחינו אנשי גאולתינו הדרים בארצות החפשיות כמו הבריטאנים והצרפתים אשר כח בהם לעמוד בהיכלי מלך כמ"ש (הושע י"א) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים. תרגם יונתן ויתכנשון גלוותא ממערבא. ר"ל מלכות הבריטאניא ומלכות צרפת הנקראים מלכי המערב. ולהם המצוה הזאת לתת גדולה ליוצר ציון כי עת לחננה כי בא מועד...
אימתי? כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו. כמו שבאה בחמת הארץ ביחזקאל ל"ו ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. כי הנני אליכם וכניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם אמרו בפ' חלק א"ר יהודה אמר רב אין לך קץ מגולה מזה. ר"ל כשיתנו ישראל אל לבם לעבוד את האדמה אשר לוקחו משם זהו הקץ. מפני שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ. ועבודת האדמה תסבב התשובה לארץ כי היא פרנסת העניים כמ"ש עובד אדמתו ישבע לחם. והמצוה הראשונה לעולי גולה היא עבודת האדמה. כמ"ש... וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל... מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה הה"ד ויטע ה' גן בעדן מקדם. אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה...
ומובטחים אנו מפי כל הנביאים שהארץ תשוב לאיתנה הראשון ותוסף תת כמה לפי כוונת הבריאה ועתידה חטה שתתמר כדגל ותהיה כשתי כליות של שור הגדול ותהיה ראויה לאכילה כמו פירות האילן שאינן צריכין תיקון. ומביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומספק הימינה כפטם גדול ועציה מסיקין תחת התבשיל. ועתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיענו פירות. וכהנה מברכות העוה"ב הנאמרים בסוף כתובות...
וארצנו הקדושה אלהים יכוננה היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה עזובה ועצובה אלוף נעוריה מקוה. כמ"ש רבינו בחיי פ' בחקתי ד' ק"ג ע"ד ושממו עליה אויביכם היושבים בה. שממה תהיה לאויביכם שלא ימצאו בה נחת רוח. ובשורה טובה היא לישראל. וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים זו מדה טובה לישראל שלא יהיו אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוציאים עליה נחת רוח. לכך נאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה. אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח. שאף היושבים בה ינהגו עליה שממה שלא יבנו עליה חומה ומגדל. וכל האופות ישתדלו לבנותה ואין להם כח. ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחריבה לא קבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה עכ"ל...
המצוה הזאת לא נפלאת היא ולא רחוקה, כי מצד אדוננו השלטן לא יתמהמה, כי גלוי וידוע לפני כסא כבוד אדוננו השלטן ולפני כל שריו ועבדיו, כי היהודים הם עבדים נאמנים לכבוד מלכותו, ומצד חילוק האמונות לא יתעכב הדבר, כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ד' אלהינו לעולם ועד. ולכן את אחי אנכי מבקש לאסוף אגודה אחת כשאר האסיפות - כמו חברות אחריות-האש וחברות הדרך העשויה מברזל וכדומה, והם יפילו תחינתם לפני השלטן, לתת לנו את ארץ נחלת אבותינו בדבר קצוב מדי שנה בשנה, כאשר עשו מדינות אחרות, היושבות על נהר דנובה, וכשיקרא שם ישראל על ארצנו ועל נחלת אבותינו, יתעורר לב כל ישראל, לעזר את החברה בגופם ובממונם, ואף כי ראשית החברה יהיה מצער, אחריתה ישגה מאוד.
האסיפה הנבחרת ישימו זקנים משגיחים על ענייני החברה, לקרב התועלת ולהרחיק הנזק, יבנו בתים, ינטעו כרמים ויתקנו הדרכים, ויעשו אומניות והכל לתועלת החברה והסחורה, ומעט מעט לקבץ העניים המפוזרים לעבד את האדמה, ויהיו בה איכרים כורמים ויוגבים. ועתה חלו נא פני א-ל ויחננו, ויטה לב המלכים והשרים, לרחם על פזורינו בארבע כנפות הארץ זה אלף ושמונה-מאות שנה. תנו לד' אלוקיכם כבוד, בטרם יחשיך, בטרם יבואו ימי הרעם והרעש, כי בדבר הזה תלוי ישוב העולם ותיקונו."
גורל לה', תרי"ז-1857
"הזקנים אשר ימנה הקבוץ הנבחר יהיו כל מעיניהם לבנות את בית ישראל באגודה אחת, המה ישגיחו על כל פרטי הדברים המפרידים אגודתנו. המה ישוו אותנו בכתב ולשון ותורה ומנהג, ולא תהיה תורתנו ועבודת אלהינו מנהג ספרד, אשכנז, פולין ואיטליה, כי אם מנהג ישראל. המה יעשו אותנו לגוי אחד בארץ, ולא יקרא שמנו עוד ספרדים, אשכנזים, צרפתים, פולקים וכדומה, כי אם ישראל יהיה שמנו ולא יהיה עוד בארצנו הקדושה עדר עדר לבדו וכל כולל בפני עצמו. עד מתי יהיה זה לנו למוקש, צדיקים או חסידים או פרושים וכדומה, כולם לדעת אחת נתכונו - לעשות רצונו יתברך, אבל לא לתת רוח בין הדבקים בד', ולהפריד איש מעל אחיו.
אנחנו מפוזרים בקצווי ארץ, ונעשתה אומתנו לשבעים אמות, ולשוננו לשבעים לשונות אל כל מקום אשר נפוצו שמה, ולכן מוכרחים אנחנו לעשות לשון אחת לשון מדברת בארצנו הקדושה, ומן הראוי לתת מעלה ויתרון ללשוננו הקדושה. כי כן תורה ציווה לנו: "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" (דברים י"א, יט) ועיין רש"י, וזה הציווי הוא לכל ישראל, שילמדו את בניהם לדבר בלשון הקדש, ולכן אמר "ולמדתם" לשון רבים."
מעודד ענוים, תרכ''ד-1864
"כל בתי הכנסיות וכל החברות שבכל עיר ועיר יקבלו עליהם להפריש מעשר מהכנסות הקהל או החברה חוק קבוע לישוב הארץ, כמו שעשו כמה חברות באמריקה שעלה לפניהם זכרון ירושלים, ומפרישין חלק לד' לעניי ארץ-ישראל. ובתי המדרשות שבחוץ לארץ המתאווים והמקווים ישועת ד', יקבעו וייתנו מעשר ההכנסות לישוב הארץ. "
שיבת-ציון. תרכ''ח-1868
"יישוב הארץ הוא הגאולה, להעביר את השממה מן הארץ, כמו שכתוב 'לא יאמר לך עוד עזובה, ולארצך לא יאמר עוד שממה'... ולכן חייבים כל ישראל ועטרותיהם בראשיהם לכונן קולוניות (מושבות) בארץ-ישראל, ולהכין פרנסה לעולי גולה, כי העולים ראשונה יהיו עם עני ודל. פרנסת העניים היא עבודת האדמה, ואינה עבודה זרה חס וחלילה, כי אם להידבק בשכינה. עבודת האדמה היא הגאולה. ועתה רבותינו יושבי ארץ הצפון: הבו לה' כבוד ועוז להתחיל בישוב הארץ. יש אצלכם כמה קולוניות, שילחו מכם אנשים מלומדים בעבודת האדמה, והם יכוננו את הקולוניא הראשונה, והוא יתברך ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדנו וה' יגמור בעדנו."
איגרת לעיתון ה''חבצלת'' י''א כסלו תרל''א-1871
"אם לא ישובו ישראל לארצם, ד' מעמיד להם מלך, שגזרותיו קשות כהמן, ויתקנאו בהם אנשי הארץ ויתנו עיניהם באשר להם. ואם בחכמתם ישימו לבבם על דרכיהם, אז ייטיב להם ואם לאו, יהיו מן הצועקים ואינם נענים, כמו שארע לאבותינו מגורשי ספרד ודומיהם... ולכן החברה הקדושה "כל ישראל חברים" עליה לישב את הארץ כדרך כל הארץ - בדרך סחורה בשטרי אמונה (אקיצען), ובנו בתים ונטעו כרמים ויעשו אניות ואומניות, ובעזרת השם יראו שכר טוב בעמלם, כי הארץ היא ארץ פוריה וארץ סחורה, ועניי ישראל ישיגו פרנסתם ביגיעת כפם ובזיעת אפם."
רגלי מבשר, תרכ"ה-1865
הרב צבי הירש קלישר:
"גאולת ישראל אשר נחנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד השם יתברך שמו משמים ארץ, לאמור לעמו: "צאו", או ישלח משיחו כרגע מן שמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה לה חומת אש ומקדש א-ל ממרומים תרד. כאשר הבטיח ע"י עבדיו הנביאים, לא כן קורא המשכיל, ודאי כל ייעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים , ולא יפול ח"ו דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך ולא בחיפזון יום אחד, כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל. לאט לאט תצמיח קרן ישועה, עד וישראל יעשה חיל וישגה מאד באחריתו בקיום כל היעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים..."
"ראשית הגאולה על ידי התעוררות רוח נדיבים ועל ידי רצון המלכיות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש כמו שכתב איש אלקים רבנו הגדול הרמב"ן ז"ל על פסוק ''האלף לך שלמה'' בביאורו שם: ראשית הגאולה העתידה תהיה על פי רשיון המלכויות ויהיה קצת קיבוץ גלויות ואחר כך יוסיף השם יתברך שנית ידו, כדכתיב ''ושב את שבותך'' ואחר כך ''ושב וקבצך מכל העמים'', עד כאן דבריו. וכן כתב הרד"ק בתהלים קמ"ו במזמור ''הללי נפשי'' (קמו) על פסוק ''שאין לו תשועה'' וז"ל: כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבינה על ידי בני אדם כמו שסיבב גלות בבל על ידי כורש וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים שיעורר את רוחם לשלחם'' וכו', עכ"ל. וכן כתב הרב תוספות יום טוב על-פי הירושלמי: (פ"ה דמעשר שני, משנה ב') . שבית המקדש עתיד להיבנות קודם מלכות בית דוד. ונמצא שעד מלכות בית דוד יהיה לאויבים קצת ממשלה עלינו, וכמו שהיה בתחילת בית שני."
"וזאת הפעולה: גדולי נדיבי עם בישראל, רוזנים, שרים, נכבדים, אשר מימות החורבן לא נמצאו כאלו, אשר יש להם שבט מושלים על ידי שרביט הזהב - כמו בית רוטשילד, מונטפיורי ודומיהם, שרי ארץ בעם בני-ישראל. המה יחלו להקים חברת ארץ נושבת, ועמם יתחברו הרבה עשירי ישראל נכבדי עם נדיבי לב אוהבי ד' ואוהבי קדושת ארצנו, וזאת פעולתם אסר יפעלו:
א) יזילו הרבה כסף מכיסם, לקנות בארץ ישראל הרבה ערים, חרבות ושדות וכרמים ופלחי אדמה, והיה המדבר ללבנון והרכסים למישור, וארץ נשמה מבלי עובד תפרח כחבצלת, ותצמיח פרי לתרופה, כשדה אשר יברכהו ה', יד על יד יקבצו הרים וגבעות כפרים וערים נשמות תחת יד ממשלתם אשר ככסף בני החברה יקנו, או על פי אקציען (מניות), כי בלי ספק בהמשך זמן יצמח מזה פרי ברווח כי יצווה ד' את הברכה בצמחי השדות, כרמים, שמן זית ודומיהן.
ב) יתקבצו להם אנשים יהודים רבים מרוסיה, פולין ואשכנז, אשר ייקחו שכרם מהחברה לפעול עבודת הארץ תחת ידי איזה מורים מלמדי חכמת עבודת הארץ אשר יפקדו עלימו מהחברה. ומי שיבין בעצמו עבודת אדמה, יתן לו כברת ארץ על זמן-מה לעבדה ולשמרה ולאכול מפריה בחנם. עד אשר יעלה השבח כפי מכסת ידו לתת מס להחברה כפי ראות עיני הפקידים עליו, ואם חסר לו די מחייתו בעוד האדמה לא זרועה, יתן לו מהחברה די מחייתו עד עת הקציר ובציר, אשר עוד לא יחסר לו טרף ביתו.
ג) להכין שם מלומדי-מלחמה, למען לא יבואו הערבים אשר ישליו אהלים לשודדים לשחת הזרע ומטעי הכרמים ויעשו "פוליצי-אורדנונג" (משטרה) להשמידם.
ד) שייקבע מהחברה בית למדרש לימוד חכמת הארץ, לחנך נערי בני ישראל ללמדם עבודת שדה וכרם עם שאר למודים הנלווים עם תורה ויראה."
דרישת ציון, תרכ"ב-1862
"לכו נא ציונה. עלו נא ירושלימה. שאלו שלום ירושלים, שחרו אדמת קודש, הקימו שממותיה, בנו הריסותיה, בקשו בנין חרבותיה, עשו ארץ מליחה לפרי קודש. ארץ אשר עיני ה' אלקינו בה - עד אנה כמהפכת זרים תהיה! עד מתי עפרה לא יחוננו עם בני ישראל? ארץ אשר היא חמדת כל העולם היא תישאה שממה? כל יושבי תבל יעידון על עצם קדושתה, גם הנוצרים גם המחמדנים תהילת ארצנו בפיהם, ואנחנו עם ישורון אשר היא חלקנו נעמוד מרחוק? ועתה אליכם אישים אקרא, קומו נא, התעוררו נא, לעשות מערכה לישוב ארץ ישראל."
שלום ירושלים, שנת תרכ"ז-1867, עמ' 24
"בעוונותינו הרבים השמועה באה אלינו, כי רבותינו הקדושים מעכבים. לפי קוצר דעתי, אחרי ההכנעה הגדולה הראויה לגודל מעלתם, חלילה להם מעשות הדבר הזה, לעכב את נחמות ארצנו, ולהיות חס וחלילה מונעים בר, שהיו יכולים כמה אנשים להתפרנס, ולעכב את הרבים מלעשות תשובה. ובעוונותינו הרבים זה אלף שבע מאות שנה לחורבן בית אלהינו, לא נעשתה התשובה הזאת מפני חסרון הפרנסה. ועתה שהעיר ד' את רוח משה [מונטיפיורי] וּלתקן ולהסיר מעט את המונע הזה, הייטב בעיני ד' לעכב על ידו? ולעכב הצלחתן של ישראל? "
קול קורא, תרמ"ז-1887, ג' קרסל, אלקלעי וקלישר
