במפגש זה למדנו על צמיחתם וגוויעתם של שני הזרמים המרכזיים בציונות בעשורים האחרונים: תנועת השלום מול תנועת ארץ ישראל השלמה.
ישראל אלדד עכשו !
למאמר המלא
סביבות :מהי הרגשתך הבוקר, יומיים לאחר לחיצת הידיים רבין-ערפאת על מדשאת הבית הלבן והחתימה על הסכם ההכרה ההדדית שלנו עם אש"ף?
אלדד: ...במישור הפוליטי אני חש תחושה של תבוסה. לו היתה זו רק תחושה אישית שלי של תבוסת הקו הפוליטי שבו בחרתי ועל-פיו לחמתי מאז הצטרפותי כנער לתנועה הציונית - מילא... זו דרכם של החיים הפוליטיים. אך התחושה הזאת נוקבת הרבה יותר, חודרת הרבה יותר, היא של תבוסת הציונות.
...תבוסה טוטאלית, היסטורית... קו כשלון אחד עובר מקמפ דיויד - מדריד - אוסלו - ושינגטון... כניעתו של בגין בקמפ דיויד היא אם הכניעות שבאו אחריה - וכניעת שלשום!
'ההכרה ההדדית' היא אסון חיי אני הרוס עד היסוד. על 'הכרה הדדית' יכולות להכריז שתי מדינות ריבוניות... החרפה הזאת העם היהודי בן שלושת אלפי השנים, שאלמלי היה קיים לא היתה ירושלים, לא היתה נצרות ולא איסלם, זכה להכרתו של ארגון המרצחים אש"ף... אני מתהלך בתחושה של השפלה, של בזיון ממש...
... אני חושש מאד שזוהי תבוסה ... דומה שבתוך-תוכו של הצם היהודי יש גורם, יסוד מהותי, שבגללו התחולל חרבן בית ראשון ובגללו התחולל חרבן בית שני... יסוד של קיום א- ממלכתי; של הישרדות מיעוט נשלט; של גלותיות מהותית. אותו נס היסטורי-פילוסופי של הישרדות גלותית דרך כאלפיים שנות גלות, דרך רדיפות, גירושים, פרעות, פוגרומים ושואה. כושר היסטורי של הישרדות גלותית.
"בגלל מדינת-ישראל שכחנו את ארץ-ישראל"... ואפילו בן-גוריון אמר באחד מרגעי המשבר: "...לא באנו הנה כדי לעשות שלום, או כדי להיות דמוקרטיה..." לא אותם אנחנו שרים בהמנון 'התקוה'... אלא כדי "...להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים"... המהלכים האחרונים הם בגידה בציון ובגידה בארץ-ישראל. התרחש בקע, קרע, בין ארץ-ישראל לבין מדינת-ישראל, המרחפת קרעים קרעים מעליה... לא רק נסיגה צבאית, אלא נסיגה לאומית, אשר חוששני, תהפך למנוסה...
נולד בחטא ומת בשקר / גדעון לוי
למאמר המלא
מחנה השלום הישראלי נולד בחטא ומת בשקר. הוא נולד כבנו החוקי והמתחייב של חטא הכיבוש ומת כבנו הלא חוקי והלא מתחייב של שקר ה"אין פרטנר". בין ספטמבר 1967 לאוקטובר 2000 עברו עליו 33 שנים של מאבק עיקש ואמיץ של מעטים מול רבים, "בוגדים" מול "פטריוטים", "עוכרי ישראל" מול "אוהביה" - דוד מול גוליית, מאבק שלא הוליד הרבה, צריך עכשיו להודות בכאב...
הוא נולד במודעה קטנה, גילוי דעת שעליו היו חתומים בסך הכל תריסר אישים, מרביתם אלמוניים לציבור הרחב, ומת בנפיחה עלובה, כשאיש לא מבכה אותו עוד ...תריסר חברי תנועת "מצפן", מוקצים, נרדפים ומנודים, פירסמו כשלושה חודשים אחרי תום מלחמת ששת הימים, בעיצומה של האורגיה הלאומנית והחינגה הדתית שפקדה אותנו אז, את הקריאה הראשונה: "נצא מהשטחים הכבושים מיד!" כל מה שנאמר במודעה, על אודות הכיבוש המשחית והטרור שייוולד ממנו, על הדיכוי ועל שנהפוך ל"עם של רוצחים ונרצחים", הוא כיום נחלת הרבים, הזרם מרכזי, הקונסנסוס הנעים והחמים.
רק שקר אחד גדול יותר מזה שהפיץ בהצלחה אהוד ברק בשלהי קמפ דייוויד על אודות ה"אין פרטנר": השקר שיש לנו מחנה שלום. כמה נעים להשלות עצמנו שיש, כמה מדכא לדעת שאין. אין שמאל, רק חול וחול. כשההפגנה היחידה בעיר היא על גובה שכר הלימוד של הסטודנטים, כשהשיח היחיד בעיר ובכפר הוא על "האח הגדול" והצעקה הגדולה היא רק כנגד ה"שחיתות הגדולה", זו של נקודות הנוסע המתמיד של אולמרט ולא זו על הפלשתינאי הכלוא, המדמם, הננגס והנבעט, שאין לו ולו יום אחד נורמלי בחייו, כי אז אנו יודעים: אין עוד מחנה שלום בישראל 2008.
...את המונח "שמאל" ואת צמד המלים "מחנה השלום" צריך עכשיו להוציא ממילון המונחים העברי שלנו. אין לנו עוד זכות לעשות בהם שימוש. שום שימוש.
"שיח לוחמים": יומני 67'
"פה ושם בארץ ישראל":
ישראל הראל מול עמוס עוז 1982
מות הימין מול מות השמאל- בין 1993 ל-2008
ישראל אלדד עכשו !
למאמר המלא
סביבות :מהי הרגשתך הבוקר, יומיים לאחר לחיצת הידיים רבין-ערפאת על מדשאת הבית הלבן והחתימה על הסכם ההכרה ההדדית שלנו עם אש"ף?
אלדד: ...במישור הפוליטי אני חש תחושה של תבוסה. לו היתה זו רק תחושה אישית שלי של תבוסת הקו הפוליטי שבו בחרתי ועל-פיו לחמתי מאז הצטרפותי כנער לתנועה הציונית - מילא... זו דרכם של החיים הפוליטיים. אך התחושה הזאת נוקבת הרבה יותר, חודרת הרבה יותר, היא של תבוסת הציונות.
...תבוסה טוטאלית, היסטורית... קו כשלון אחד עובר מקמפ דיויד - מדריד - אוסלו - ושינגטון... כניעתו של בגין בקמפ דיויד היא אם הכניעות שבאו אחריה - וכניעת שלשום!
'ההכרה ההדדית' היא אסון חיי אני הרוס עד היסוד. על 'הכרה הדדית' יכולות להכריז שתי מדינות ריבוניות... החרפה הזאת העם היהודי בן שלושת אלפי השנים, שאלמלי היה קיים לא היתה ירושלים, לא היתה נצרות ולא איסלם, זכה להכרתו של ארגון המרצחים אש"ף... אני מתהלך בתחושה של השפלה, של בזיון ממש...
... אני חושש מאד שזוהי תבוסה ... דומה שבתוך-תוכו של הצם היהודי יש גורם, יסוד מהותי, שבגללו התחולל חרבן בית ראשון ובגללו התחולל חרבן בית שני... יסוד של קיום א- ממלכתי; של הישרדות מיעוט נשלט; של גלותיות מהותית. אותו נס היסטורי-פילוסופי של הישרדות גלותית דרך כאלפיים שנות גלות, דרך רדיפות, גירושים, פרעות, פוגרומים ושואה. כושר היסטורי של הישרדות גלותית.
"בגלל מדינת-ישראל שכחנו את ארץ-ישראל"... ואפילו בן-גוריון אמר באחד מרגעי המשבר: "...לא באנו הנה כדי לעשות שלום, או כדי להיות דמוקרטיה..." לא אותם אנחנו שרים בהמנון 'התקוה'... אלא כדי "...להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים"... המהלכים האחרונים הם בגידה בציון ובגידה בארץ-ישראל. התרחש בקע, קרע, בין ארץ-ישראל לבין מדינת-ישראל, המרחפת קרעים קרעים מעליה... לא רק נסיגה צבאית, אלא נסיגה לאומית, אשר חוששני, תהפך למנוסה...
רחביה, ירושלים, 15.9.93
נולד בחטא ומת בשקר / גדעון לוי
למאמר המלא
מחנה השלום הישראלי נולד בחטא ומת בשקר. הוא נולד כבנו החוקי והמתחייב של חטא הכיבוש ומת כבנו הלא חוקי והלא מתחייב של שקר ה"אין פרטנר". בין ספטמבר 1967 לאוקטובר 2000 עברו עליו 33 שנים של מאבק עיקש ואמיץ של מעטים מול רבים, "בוגדים" מול "פטריוטים", "עוכרי ישראל" מול "אוהביה" - דוד מול גוליית, מאבק שלא הוליד הרבה, צריך עכשיו להודות בכאב...
הוא נולד במודעה קטנה, גילוי דעת שעליו היו חתומים בסך הכל תריסר אישים, מרביתם אלמוניים לציבור הרחב, ומת בנפיחה עלובה, כשאיש לא מבכה אותו עוד ...תריסר חברי תנועת "מצפן", מוקצים, נרדפים ומנודים, פירסמו כשלושה חודשים אחרי תום מלחמת ששת הימים, בעיצומה של האורגיה הלאומנית והחינגה הדתית שפקדה אותנו אז, את הקריאה הראשונה: "נצא מהשטחים הכבושים מיד!" כל מה שנאמר במודעה, על אודות הכיבוש המשחית והטרור שייוולד ממנו, על הדיכוי ועל שנהפוך ל"עם של רוצחים ונרצחים", הוא כיום נחלת הרבים, הזרם מרכזי, הקונסנסוס הנעים והחמים.
רק שקר אחד גדול יותר מזה שהפיץ בהצלחה אהוד ברק בשלהי קמפ דייוויד על אודות ה"אין פרטנר": השקר שיש לנו מחנה שלום. כמה נעים להשלות עצמנו שיש, כמה מדכא לדעת שאין. אין שמאל, רק חול וחול. כשההפגנה היחידה בעיר היא על גובה שכר הלימוד של הסטודנטים, כשהשיח היחיד בעיר ובכפר הוא על "האח הגדול" והצעקה הגדולה היא רק כנגד ה"שחיתות הגדולה", זו של נקודות הנוסע המתמיד של אולמרט ולא זו על הפלשתינאי הכלוא, המדמם, הננגס והנבעט, שאין לו ולו יום אחד נורמלי בחייו, כי אז אנו יודעים: אין עוד מחנה שלום בישראל 2008.
...את המונח "שמאל" ואת צמד המלים "מחנה השלום" צריך עכשיו להוציא ממילון המונחים העברי שלנו. אין לנו עוד זכות לעשות בהם שימוש. שום שימוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה