במפגש זה למדנו להכיר את ההתפתחויות ההיסטוריות שהביאו לפריצת הזרם הדתי-לאומי בציונות מתוך עיון בכתבי הוגיו הראשונים:
למצגת - כאן.
למצגת - כאן.
הרב ריינס
מסורת בידינו, שהגאולה העתידה תהיה גאולה כללית לכלל ישראל, כי אז יהיה קיבוץ גדול מכל מקומות פזוריהם, ואז תהיה גם עת ההשתלמות הכללית וכל העמים יתאחדו בדעותיהם לקרוא בשם ה' אחד ובני ישראל יהיו אז המרכז היחידי סביבו יתרכזו ויתאחדו כולם כי יתנהו ה' עליון לגויי הארץ, ועל עניינים כאלה אינם מקווים גם מחוללי התנועה הזאת, כי גם אם ההצלחה תעמוד לימינם ויוציאו את מחשבתם על אופן היותר טוב ומועיל, אז יהיה מקום רק בעד חלק גדול מהאומה ויהיה תחת חסות שלטון המדינה, בהסכם כל הממשלות, ומה רחוק מצב כזה מהמצב המקוּוה מהגאולה העתידה, ומה דמות תערכו לרעיון כזה עם רעיון הגאולה, כי גם אם יוציאו כל מחשבותם לפועלם הלא ישאר עוד מקום למפעלים גדולים וכבירים בעד האומה, אשר הם יכולים לצאת רק בעת הגאולה הנסית המקווה ומעשיהם עתה אינם נוגעים בגבול נחלת הגאולה מאומה.
ואחרי שהרעיון הזה איננו נושא עליו שום אות ותו מרעיון הגאולה, ואין לו שום נגיעה לכל דבר המתייחס לעניינהּ, והיא רק השתדלות בעד הטבת המצב החומרי של האומה ובעד הרמת קרנה בכבוד, הלא לעוון גדול יֵחשב לכל מי שיניע להניא אותם מדעתם, ולהניח להם מכשולים על דרכם זו, כי הלא השתדלות כזאת היא מן ההשתדלות היותר רצויות והמותאמות עם דרכי התורה, ובכל זמן גלותנו לא נמנעו טובי עמנו, גדוליו וחסידיו לעסוק בעד ישראל בהשתדלות כאלה בכל עת מצוא.
מודעת זאת כי עיקרי האמצעים בימים מקדם מממציאי תנועות כאלה מהבטחת ישע ופורקן, היה קדושה, פרישות, הזדככות הגוף, קבלת סיגופים וסִבלוּת מכאובים ועינויים, כי כל מי שרצה להופיע לעיני העם בתור מושיע ראה להתבודד במדברות, ביערות, בנקרי צורים וטבל את בשרו כמה פעמים ביום במי מקוה, והתעטף כל היום בטלית ותפילין והגה בתורת ה' ועינה בצום נפשו וקיבל עליו סיגופים והתגלגל על השלג בימי החורף, ובימי הקיץ התגלגל בין נמלים והיה בשרו לברות למלתעותיהם, וגילה חידושי תורה שנתגלה לו, וזיקוקין דנורא יצא מפיו בעת שגילה לפני שומעי דבריו רזא דרזין, וגילה כמה עתידות והראה אותות ומופתים לפקוד עקרות, לרפא חולים, ואחרי כל אלה החלו להאמין בו ובדבריו. ופה אנו רואים כי איש מדיני שלא התבודד במדברות וביערים ולא התקדש לטבול את בשרו, איננו מעוטר בטלית ותפילין, איננו הוגה בתורת ה', לא עינה בצום נפשו לא התגלגל בשלג ולא שכב בין הנמלים, ובכל זאת הצליח בידו לעשות רושם גדול להפנות אליו חלק גדול מבני עמנו ולתת אמון בדבריו ובהבטחותיו, האין זה דברי פלא, האין ראוי לשית לב לזה? ואולם באמת יש לראות שהדבר פשוט מאוד, כל אלה שהופיעו בתור מושיעים בימים מקדם ובישרו ישועות ונחמות לישראל כיוונו על ישועה רוחנית, כי הם בקדושתם ישפכו שיחם להקדוש ברוך הוא ויעוררו רחמים על ישראל לעשות על ידם ניסים ונפלאות לשלוח להם גואל ומושיע או שהם בעצמם ברוב דביקותם להקדוש ברוך הוא ובשפע קדושתם וטהרתם יזכו שעל ידם תבוא הישועה. ולזאת, להגיע למטרתם נוטל עליהם להראות הצטיינותם בקדושה ובטהרה ואיך שהם קשורים ודבוקים בהקדוש ברוך הוא, ועל כן עשו כל הדברים המסוגלים להעיד על קדושתם וטהרתם ועל דבקותם להקדוש ברוך הוא. אולם פה בא אלינו האיש הזה לבשר ישועה פשוטה, איננו מכוין על הגאולה הכללית, ורק שהראה כי יש דרך להטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד להשתדל לחפש מקום מקלט בטוח באוהל הורים, וכל זה הראה בדברים הבנויים על יסודי ידיעת חכמת המדינה ואשר נחשוב כי בזה שמן חלקו, ועל כן מצאו דבריו מסילות בלב העם הנענה והנדכא השואף לישועה ובשרו כמה לחצרות בית ה' לראות שם באור החיים!
( ספר אור חדש על ציון , ), שער י', פרק ב' , 278)
למה נכחד, ולב כולנו דווה מאוד וכואב מאוד על הידיעות שהודיענו מנהלנו הנעלה, כי רחוקים אנחנו מתקוותנו בארץ אבות. עיני מי מאתנו לא זלגו דמעות מלוחות ורוח מי מאיתנו לא נעכר?! ובכל זאת הסכֵּם הסכמנו לההצעה האפריקנית, מפני ששמנו לב לצורכי העם החביב עלינו יותר מן הארץ - וצרכי העם ההולך ומתקלקל גם בחומר וגם ברוח דורשים מקלט בטוח בכל מקום שהוא - ומפני שבטחוננו גדול גם בעמנו, גם בהציונית וגם במנהיגנו הנעלה, כי את ציון עד העולם לא ישכחו ותמיד יקדישו לבניינה ושיבת שבותה את מבחר כוחותיהם. ובהסכימנו לאפריקה לא אמרנו להסיח חלילה את דעתנו אף רגע מציון עיר קודשנו. ונהפוך הוא הדבר. הסכמנו לאפריקה, מפני שעל ידה הננו מקווים להציל חלק הגון אחד מעמנו ולעשותו שלם בגופו ורוחו. ובטוב לישראל וטוב גם לארצנו. אם אין ישראל בעולם אין ציון בעולם. וכל הימים שישראל יהיה חי וקיים, כל אותם הימים לא אבדה גם תקוות ציון.
( The Minutes of the Zionist General Council: The Uganda Controversy , מכתב לתאודור הרצל, כ' בכסלו תרס"ד, 1903 , 180)
מהעניין הנכבד של 'ישוב ארץ ישראל' אשר הוא עתה מהעניינים הראשיים, ובאמת הוא נוגע בנפש האומה, ובכל זה גורלו כגורל כל העניינים היקרים והמעולים המביאים ריב ומדון וגורמים שינויי דעות וכתות שונות ומפלגות מיוחדות, וסיבת שינויי הדעות בהעניין הזה, הוא: כי שניהם הפריזו על המידה כי שניהם יצאו במערכות המלחמה וכלי זינם בידיהם, כי הנלהבים מרעיון הנ"ל לא הסתפקו לברר מעלת העניין מצד עצמו, רק ראו להטיף בזה נטפי הגאולה ואגלי הישועה. עד כי מקצת מהם בחמימותם ובהתלהבותם העמידו את קץ הגאולה על נקודה זו, וגזרו אומר כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא ביישובה של ארץ ישראל, והרבו להטות גם כמה מקראות ומאמרי חז"ל לדעתם, ומובן הדבר כי בזה נתנו יד לעורר ריב ומדון אחרי כי התערבו בדרך אשר לא להם, והתירו לעצמם לדבר מעניין רם ונשגב ואשר אנחנו כולנו מאמינים כי כימי צאתינו ממצרים יראה לנו הקדוש ברוך הוא נפלאות וניסים בעניינים אשר למעלה מדעתנו ונעלה מעל גבולי הטבע, ואולם מה עשו החולקים כמשל הנודע מזה ששפך מי הרחצה עם הילד, כי לא הסתפקו לבטל דעתם בנוגע להגאולה האלוהית, רק ראו לקלוע חיצים לירות בלב העניין... אומנם באמת שניהם צודקים מצד וחייבים מצד, כי הגאולה כשלעצמה היא נעלה מכל עניין טבעי והשתדלות אנושי, ורק בהררי הנס והפלא יסודתה; ובכל זה יש לחיבת הארץ, שהשתדלות היישוב היא מסימניה המובהקים המעידים על אהבתו של העוסק אליה, יחס גדול עם עניין הגאולה ורק שהיחס הוא כיחס המחשבה אל המעשה; שמגדרי היחס הוא שבזה שהאדם מצדו חושב לעשות, ומשתדל בכל מיני ההשתדלות להגיע אל המעשה, נחשב לפניו כאילו עשאה. ואחרי שנתבאר דשלוש אלה, שהם עמודי הגאולה ויסודה, אי אפשר שיתקיימו בפועל, על כן יש למצער להשתדל לרדוף אחריהם, כי כמו עשיית המעשה בפועל נחשבת בזה לקיום הטוב המוסרי, שגורם ומסבב את מציאות הטוב הטבעי, כן ההשתדלות והרדיפה אחריהם, בעת שמסיבה שאינה תלויה בעם ישראל אינם יכולים להתקיים בפועל, נחשבות מעין קיום הטוב המוסרי, שכוחו וסגולתו לסבב מציאות הטוב המקוּוה. וכל אלו השלושה נכללים בכלל הכלול של אהבת הארץ וחיבתה. - ומובן דמוטל על כל איש נלבב להראות אותות וציוּנים בפועל על אהבתו לארצנו הקדושה, וההשתדלות ביישוב ארצנו הקדושה היא אחד מהאותות והמופתים המעידים על רגשי קדושת אהבת הארץ אשר בלבו; ובזכות האהבה הקדושה והטהורה הזאת, יש לקוות שנזכה להגאולה בפועל. אבל כל עוד שבפועל אין אנו מראים שום השתדלות להרחבת הישוב, הוא אות ברור שנחסרו רגשות החיים, כי כמו שדפיקת הדופק ותנועתו מעידות על מציאות החיים, כך ההשתדלות והפעולות בנוגע ליישוב ארץ הקודש, היא דפיקת הדופק בגוף האומה הישראלי, ועדות היא כי לבו ער לציון ותוכו רצוף אהבה לארץ אבותיו, והעדר ההשתדלות היא קרירות וקרישות הדם ומנוחת הדופק, שמזה יש לדעת כי מתו וגוועו כל כוחות החיים הרוחניים בקרבו, ושבק חיים לכל חי ומנוחתו אי-כבוד.
( בית המדרש : מקדש לתורה ולחכמת ישראל , 'ארחות ישראל' ('מאמר מדעי ותולדי') , 69 - 70)
הרב קוק
בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל, כ' תמוז תרס"ד
ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדון. חז"ל אמרו שיונתן בן עוזיאל תרגם נביאים ונזדעזעה ארץ ישראל ד"מ פרסה על ת"פ... והנה חז"ל אמרו שהספד זה יהיה על משיח בן יוסף שנהרג, וצריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה. וההבדל שביניהם, שלהצד הראשון יש דוגמא בין כל עמי הארץ לישראל, כמו שאנו שוים להם בגופניות כאשר האדם שוה בכח החיים שבר לאחד הבעלי חיים, והצד השני הוא הענין המתיחד לישראל עצמם, שע"ז נאמר "ד' בדד ינחנו ובגויים לא יתחשב", מצד תורת ד' והקדושה העליונה המיוחדת לישראל עם קדוש. והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו...
והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז...ולולא שגרמו עוונות, וישראל מאסו במלכות בי"ד עד שנחלקה האומה, עשרת השבטים שאפרים שהוא כח יוסף בפ"ע, ויהודה בפ"ע, היה הכל מאוחד בכח אחד ע"י עץ יהודה שהיה כולל ג"כ כחו של יוסף, "ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקכ אשר אהב סלה",וע"י קיבוץ ב' הכחות יחדיו היו שניהם מתעלים, הכח החמרי היה מתעדן ומתקדש מצד קרבתו אל הקדושה המיוחדת לישראל, והכח הרוחני היה מתחזק ומתאמץ בכח חיים מלא ואדיר כדי לגלות הודו ותפארתו על ישראל, עד שקרני הודו היו מאירים ג"כ על העולם כולו, וכמו שיהיה לע"ל, "והיה שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד", לא מלחמה בין שני כחות מתנגדים כ"א מנוחה שלמה, שהוא הכבוד היותר עליון ונשא, אמנם, עוונותינו הטו אלה, שנתחלקה מלכות בית דוד וכל אחד מן הכחות השנים, שהיו ראויים להתאחד דוקא, התחיל להתפתח בפ"ע, כאילו דבר אין לו עם משנהו, ומזה יצא מה שיצא להפסד כללי לשני הענינים בעונותינו הרבים...
הנה מתנערים באומה כחות לכל צד, וכמו שהכחות המגבירות את הרוחניות הם מכשירים למדת משיח בן דוד, שהתעודה התכליתית היא עיקרו ויסודו, כי באמת מרכז החיים הוא ההתעלות הרוחנית, אלא שא"א שתהיה הרוחניות מפותחת כראוי אם לא יהיו שלמים עמה כל הקנינים החמריים הנדרשים לאומה שלמה ומשוכללת כן ההתנערות לבקש חוזק לאומי, חמרי, ויתר מכשירי החיים הכלליים הם הכשרת משיח בן יוסף, וכשהם משמשים בערבוביא מצרת הגלות ומקוצר הדעות ופיזור הכוחות, הם חבלי משיח, הכוללים חבלי שני משיחים,,אשר חרפו אויביך ד' אשר חרפו עקבות משיחו, שתי העקבות של תרין משיחין.
והנה כ"ז שמתדמה, מפני הפירוד השורר בגלות, שב' הכוחות הם באמת נפרדים זה מזה, עד שמי שנחלץ והגביר את הצד הכללי באומה נעשה בעונותינו הרבים צר ואויב לתורה ולקיום המצוות, וכל דרכי הקדושה המיוחדים לסגולת ישראל הפרטית, וכן מי ששם מגמתו ליסוד ההתיחדות הישראלית נעשה ע"י זה עצמו מנגד ומפריע לכל תיקון חומרי כללי, שעי"ז מעבר מזה נעשה פרצים, ומעבר מזה מתגלה חולשה ועצבות ודכאות לב. אמנם אחרי הנסיון האחרון של סיבת מניעת הקיום של משיח בית יוסף, יתבוננו הכל שבאמת אין כאן כחות מתנגדות, ושראוי להכניס הכל בחוברת אחת ולסדר דרכי האומה, באופן שכל שכלול כללי יהיה בסיס לשכלול הישראלי המיוחד, ותהיה ההכרה בחסרון ההצטרפות משני הצדדים בין מן הנוטים אחרי החומריות והכלליות, בין מהנוטים אחרי הרוחניות והפרטיות.
והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות המיוחדת, ולהיות מושפעת הרבה מהסגולה של יחידי הדור צדיקים וחכמי תורה, ולעומת זה ההכרה שהחפץ לחזקם של ישראל והתנערותם בתור אומה חיה, עם כל צרכיה החומריים, שהוא דבר נכון כשמצטרף לכל התכונה הראויה, גרמה עד כה שלא הצליחה במעשיה, עד שחסרון ההצלחה גרם לסכסוכי דעות וריב אחים, שהלכו בדרך מסוכנה כזאת עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון. ע"כ ראוי לנו לשים אל לב להשתדל לנטית ההתאחדות של עץ יוסף ועץ יהודה,
ע"כ תהיה תועלת המרירות שראוי ג"כ למי שנוכל לחשבו בתור עקבא למשיח בן יוסף, מצד השפעתו על החפץ הגדול הכללי של תחית האומה במובן החומרי והכללי, מ"מ אם לא היה כח זה נעזב, לא מצד התגברות ההפקרות ושנאת התורה בעונותינו הרבים, עד שמתגרשים יראי ד' וחושבי שמו מנחלת התנועה, ולעומת זה מחסרון אומץ הלב לבקש שכל כח שהוא מצד עצמו טוב יתחזק, ואם חסר לו השלמתו הרוחנית, עלינו להשתדל על התרבות אור הדעת ויראת ד' במעלה רמה, עד שיוכל לכבוש ביותר כח חיים אדיר ולהבנות ממנו, אז יתקים בנו מקרא שכתוב "ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי" כי הכנת התשובה הלא צריכה להיות מצדנו, ואין התשובה מתקימת באמת, כ"א כשהכחות המצויות באומה ושאפשר להם להיות נמצאים, יהיו בכל תקפם, ועם עז החיים יהיו מוסבים אל הטוב, ואז נהיה מוכשרים לחפץ העליון להיות "עטרת תפארת ביד ד'" וצניף מלוכה בכף אלקים".
הרב טייכטל / "אם הבנים שמחה"
הרב סולובייצ'יק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה