במפגש זה דנו בתוקף טענותיה של התנועה הציונית לזכות על הארץ.
האם תביעותיה מוצדקות? מוסריות?
ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
במהלך המפגש התעמתנו עם טקסטים של הוגים שונים המנמקים את זכותו של העם היהודי על א"י:
האם תביעותיה מוצדקות? מוסריות?
ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
" אנו נושאים עינינו לציון, ורק לציון לבדה, לא בבחירה חפשית, כי אם בהכרח טבעי. מפני שאנו מאמינים באמונה שלמה, כי אך שם, בכח הרגש ההיסטורי, המקשר את העם והארץ, יחזק ויטהר רוחנו ויתעוררו כל כחותינו הפנימיים, עד שנוכל להתגבר על המכשולים העצומים המונחים על דרך מפעל לאומי כזה, שבא להפוך משורש דרכי-חייו והלך-נפשו של עם, אשר נעקר מן האדמה לפני אלפי שנה ואשר הורגל במשך הרבה דורות לשאת עיניו לזרים ולשעבד להם רוחו. " אחד העם, הבוכים (1909?)
"אינני מתאר לעצמי אדם שלם שאינו קשור בהוויתו כחברה או כיחיד למקום, לארץ המהווים חלק מהותי מעברו ....ואילו בעם היהודי יש יחוד שבו הוא שונה משאר העמים: מולדת היא הבטחה, ייעוד הנמסר לו, שעליו להגשימו, מחוץ למקום הולדתו הפיסי. "לך לך!" , את המולדת המובטחת עליו לכבוש, לא צבאית, אלא מוסרית בדרך של התערות, של יצירה, של התמזגות עם טבעה המיוחד, תוך יצירת הרבדים של הוויתו. גבולותיה של המולדת הזאת היו תמיד נזילים ומעורפלים. אנו רואים אותה מתרחבת ומצטמצמת על פי מידת יכולתו של עמנו לקיימה בחיוניותו ויצירתו"
יעקב חזן
במהלך המפגש התעמתנו עם טקסטים של הוגים שונים המנמקים את זכותו של העם היהודי על א"י:
דוד בן גוריון
"זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה. ... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי "להקים מחדש את ביתו הלאומי". ...
זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה...
המנדט אישר, כי זכותנו ניתנה לא ב- 1917 או ב- 1922; בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם ארץ ישראל ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי - ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו. ...
ואני רוצה לבאר מדוע דווקא בארץ ישראל. לא משום שאנו כבשנו פעם את הארץ - עמים רבים כבשו ארצות שונות ואיבדו אותן אחר כך, ואין כל תביעה וכל זכות על אותה ארץ שכבשו פעם. אולם זכותנו אנו על ארץ ישראל מיוסדת על שני נימוקים, שאין להם אח ותקדים בהיסטוריה - ראשית: ארץ ישראל היא הארץ היחידה בעולם, שהיהודים - בתור אומה או גזע ולא בתור יחידים - יכולים לראותה כארצם, כארץ מולדתם ההיסטורית. שנית: אין עם או גזע אחר בעולם - ואני מדגיש 'עם' ולא סתם 'אוכלוסים' או 'חלק של עם' - הרואה בארץ זו את ארץ מולדתו היחידה. כל תושבי ארץ ישראל בלי הבדל הם בניה של הארץ ויש להם זכויות שוות בארץ, לא רק בתור אזרחים, אלא גם בתורת בני הארץ היושבים בה, כלומר - זכותם באה להם באשר הם תושבים בארץ. ולנו הזכות על ארץ ישראל בתור יהודים, בתור בני ישראל, בין אם כולנו נמצאים כבר בארץ ובין אם עוד לא כולנו כאן. ... אנו בני העם העברי וזו ארץ מולדתו היחידה של העם העברי, ורק משום כך יש לנו זכויות על הארץ הזאת. "
זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה...
המנדט אישר, כי זכותנו ניתנה לא ב- 1917 או ב- 1922; בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם ארץ ישראל ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי - ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו. ...
ואני רוצה לבאר מדוע דווקא בארץ ישראל. לא משום שאנו כבשנו פעם את הארץ - עמים רבים כבשו ארצות שונות ואיבדו אותן אחר כך, ואין כל תביעה וכל זכות על אותה ארץ שכבשו פעם. אולם זכותנו אנו על ארץ ישראל מיוסדת על שני נימוקים, שאין להם אח ותקדים בהיסטוריה - ראשית: ארץ ישראל היא הארץ היחידה בעולם, שהיהודים - בתור אומה או גזע ולא בתור יחידים - יכולים לראותה כארצם, כארץ מולדתם ההיסטורית. שנית: אין עם או גזע אחר בעולם - ואני מדגיש 'עם' ולא סתם 'אוכלוסים' או 'חלק של עם' - הרואה בארץ זו את ארץ מולדתו היחידה. כל תושבי ארץ ישראל בלי הבדל הם בניה של הארץ ויש להם זכויות שוות בארץ, לא רק בתור אזרחים, אלא גם בתורת בני הארץ היושבים בה, כלומר - זכותם באה להם באשר הם תושבים בארץ. ולנו הזכות על ארץ ישראל בתור יהודים, בתור בני ישראל, בין אם כולנו נמצאים כבר בארץ ובין אם עוד לא כולנו כאן. ... אנו בני העם העברי וזו ארץ מולדתו היחידה של העם העברי, ורק משום כך יש לנו זכויות על הארץ הזאת. "
( במערכה , עדות בפני הוועדה המלכותית ('ועדת פיל'), 7.1.1937; א' , 77 - 79)
"אפשר לעקור לב יהודי, אבל שום כוח לא יעקור ארץ ישראל, וארץ ישראל כולה, מתוך הלב היהודי. שלמותה של המולדת וזכותנו המלאה למולדת חרותה לא רק בלבנו. ספר הספרים המקודש גם למאות מיליונים לא-יהודים עֵד נצח הוא לקשר בל-יינתק שבין עם ישראל וארץ ישראל. ואם דור מתכחשים ניסה למחוק שם ציון מתפילתו ומלבו, באו בניהם אחריהם והחזירו העטרה לישנה. "
( במערכה , מנאום בקונגרס הציוני ה- 20 בציריך, 7.8.1937; א' , 238)
חיים ויצמן
"הנני שולח לו אחד מרעיוני, למען יראה, וזה הוא על דבר חברת חובבי ציון וירושלים אשר בארצנו . מה רם ומה נשגב הרעיון אשר על לב אחינו בני ישראל לייסד את החברה חובבי ציון, מאשר כי על ידי זאת נוכל להציל את אחינו הנדחים והמדוכאים והמפוזרים בכל קצווי העולם ואין להם מקום לתקוע יתדם בם, וכולם יכו אותנו והעברי למשא על כל העמים ועל כל מלכי אייראפע בכלל ועל מלך רוסיא בפרט וזו יוכל להיות 'אתחלתא דגאולה'... עלינו להחזיק את החברה הזאת כי בינו את אשר לפניכם וראו את הרעה הנשקפת עלינו, לכן עלינו החובה מוטלת לייסד מקום אנה ננוסה לעזרה. כי באמריקע, אשר שם תשלוט ההשכלה, יכו אותנו, ובכל מדינות אפריקא בכלל ובמדינת מאראקא בפרט יכו אותנו ולא יחמלו עלינו. נשאה נס ציונה ונשוב אל אמנו הראשונה אשר על ברכיה נולדנו. כי למה נביט על רחמי מלכי אייראפע כי ירחמונו ויתנו לנו מקום מנוחה. לשווא! כולם גמרו אומר: עברי בן מוות, אך אנגליא היא תרחמנו בכל זאת. סוף דבר ציונה! עברים - ציונה! נלכה"
( חיים וייצמן - הנשיא הראשון : מבחר איגרות ונאומים , ממכתב למורו לעברית שלמה צבי סוקולובסקי, קיץ 1885; , 7)
על עבר הירדן המזרחי:
"ארץ ישראל נערפה. בכל זאת מאמין אנכי כי היהודים יעברו את הירדן, אף אם הכרזת בלפור לא תעבור אותו, כי היא זכותנו זכות שנתנה לנו בהכרזה שקדמה להכרזת בלפור באלפי שנים. את הזכות הזאת נקנה רק בעבודה, בעמל וביגיעה - ובאומץ לב. באמונתכם בשליחותנו ובמסירותכם תיהפך הזכות הזאת מהלכה למעשה. "
( דברים : נאומים, מאמרים ומכתבים בארבעה כרכים , נאום ביוהנסברג, אפריל 1932; , ד' , 694)
זאב ז'בוטינסקי
"לפני בואנו לארץ ישראל לא היינו עם ולא היינו קיימים. על אדמת ארץ ישראל נוצר, משִברי עמים שונים, העם העברי. על אדמת ארץ ישראל גדלנו, עליה היינו לאזרחים; בייצרנו את אמונת האל האחד נשמנו אל קרבנו את רוחות הארץ, ובהיאבקנו לעצמאות ולשלטון אפף אותנו אווירה והזין את גופנו הדגן שצמח על אדמתה. בארץ ישראל התפתחו רעיונות נביאינו, ובארץ ישראל הושמע לראשונה 'שיר השירים'. כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל; כל השאר אשר בנו - איננו עברי. ישראל וארץ ישראל - חד הן, שם נולדנו כאומה ושם בגרנו. וכאשר באה הסערה והטילתנו אל מחוץ לתחומי הארץ, לא יכולנו עוד לגדול, כפי שלא יוכל לגדול עץ שנעקר מן הארץ, וכל חיינו הוקדשו רק לשמירה על ייחודנו זה שנוצר בארץ ישראל."
( כתבים , 'ציונות וארץ ישראל', ייברייסקאיה ז'יזן, 1904; כרך 'כתבים ציוניים ראשונים' , 123 - 124)
"מהו הייחוד הלאומי היהודי; מה בעצם, מציירים אנו לעצמנו באומרנו 'יהודי אמיתי', באותם רגעים נדירים כשאנו מבטאים מילים אלו לא מתוך בושה אלא מתוך גאווה. כלום זה אותו טיפוס של יהודי בו אנו נתקלים על כל צעד ושעל? - הכל מבינים שלא; שהרי יהודי זה, בן דורנו, מכוסה משקע עבה של השפעות מן התקופה הארוכה של אכילת לחם זרים תחת קורת גג נוכרית, ומשקע זה אף חדר אל נשמתו פנימה, - ואילו אנחנו מבקשים דווקא אותו גרעין טהור של הייחוד הלאומי. ... אותו גרעין הייחוד הלאומי... נולד לא בנכר אלא לפני היות הנכר. כלומר - בארץ ישראל. כל אשר כיסה את גופנו ואת נפשנו בדורות התפוצה אינו יכול להיכלל בייחודנו הלאומי, כשם שצלקת של פצע או אדמומית שנותרה מסטירת לחי אינן יכולות להיחשב כתווי פנים. כל התווים החדשים, שאולי נתווספו לנו אחרי שגלינו מציון, מהווים שכבות נוכריות, לא יהודיות. אכן הגרעין האמיתי של ייחודנו הלאומי הוא פרי טהור של ארץ ישראל. ...
ואולם, התפתחותו הבלתי מופרעת של ייחודנו הארצישראלי לא תיתכן אלא על אותה קרקע ובאותה סביבה טבעית, שבהן נוצר אי פעם אותו הייחוד. אקלים אחר, צומח אחר, הרים אחרים, יסלפו בהכרח את הגוף והנפש שנוצרו על ידי האקלים, הצומח וההרים של ארץ ישראל; שהרי הגוף הגזעי והנפש הגזעית אינם אלא תולדה משילוב מסוים של גורמי הטבע, ולטעת ייחוד גזעי מסוים בסביבה טבעית אחרת פירוש הדבר - לחרוץ את דינו לפשיטת צורה וללבישת צורה חדשה, נוכרית. ... ומכיוון שאין לתאר בשום פנים את התפתחותו המקורית של ייחוד ארצישראלי זה מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל, מוכרחה דרכה של התנועה העממית להוביל לארץ ישראל, ויהי מה."
ואולם, התפתחותו הבלתי מופרעת של ייחודנו הארצישראלי לא תיתכן אלא על אותה קרקע ובאותה סביבה טבעית, שבהן נוצר אי פעם אותו הייחוד. אקלים אחר, צומח אחר, הרים אחרים, יסלפו בהכרח את הגוף והנפש שנוצרו על ידי האקלים, הצומח וההרים של ארץ ישראל; שהרי הגוף הגזעי והנפש הגזעית אינם אלא תולדה משילוב מסוים של גורמי הטבע, ולטעת ייחוד גזעי מסוים בסביבה טבעית אחרת פירוש הדבר - לחרוץ את דינו לפשיטת צורה וללבישת צורה חדשה, נוכרית. ... ומכיוון שאין לתאר בשום פנים את התפתחותו המקורית של ייחוד ארצישראלי זה מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל, מוכרחה דרכה של התנועה העממית להוביל לארץ ישראל, ויהי מה."
( כתבים , 'ציונות וארץ ישראל', ייברייסקאיה ז'יזן, 1904; כתבים, כרך 'כתבים ציוניים ראשונים' , 122 - 125)
דב בר בורוכוב
"רק אדם המשולל כל רגש השתתפות בצערם של המוני העם המתענים, הרעבים והנרדפים מסוגל להוקיר את ארץ ישראל בלי יהודים יותר מאשר את היהודים בלי ארץ ישראל. אבל כשם שהוויכוחים הללו הביאו אחדים לידי שנאת ציון, כן טיפחו ברוחם של אחרים את הדביקות בציון כשיגעון לדבר אחד. "דווקא הקברים שבארץ ישראל, אבניה דווקא" - כך היא סיסמת הצד הקיצוני השני, הגובל באחד-העמיות הריאקציונית, האוייבת בנפש לכל עבודה מעשית ויצירה. אין ספק כי הפלשתינומניה היא צרת אופק יותר ומסוכנת יותר משנאת ציון. אימת ההסתלקות המוחלטת מן המכוֹרה הקדומה, אשר כל החוויות הלאומיות של האיש היהודי ספוגות אהבה אליה, האימה הזאת מחווירה בכל זאת לעומת הייאוש לאין-גבול והאימה המקיפה את המוני העם היהודי, הנמקים ברעב, במצוקה, בפחד...
ניתן לנו לשער את גאולת העם, תחיית התרבות והתפתחותה גם מחוץ לארץ ישראל, ניתן לשער את תחיית העם גם בתנאים כאלה, אשר כל תרבותו הקודמת תיעלם כליל, ואיזו תרבות אחרת שהיא תבוא במקומה. שאלה אחרת היא אם רצוי הדבר, אולם ניתן להעלותו על הדעת. מחבר המאמר הזה לא שוכנע בהוכחותיהם של רבים מחבריו, הטוענים כי תרבות ישראל אי-אפשר לה שתתפתח באיזה מקום אחר, מחוץ לארץ ישראל...
וכלום אפשר לומר שהתרבות העברית לא התקדמה אף כדי צעד אחד במשך אלף השנים וחצי האלף, מאז חתימת התלמוד? אילו אמרנו כך, והייתה זו הערכה נמוכה מדי של פירות חיי הגלות. איש לא יערוב לנו, שאף בארץ ישראל לא יהא לחץ של איזו תרבות זרה - הלא היה זמן שגם בארץ ישראל ריחפה עלינו סכנת ההתייוונות. "
ניתן לנו לשער את גאולת העם, תחיית התרבות והתפתחותה גם מחוץ לארץ ישראל, ניתן לשער את תחיית העם גם בתנאים כאלה, אשר כל תרבותו הקודמת תיעלם כליל, ואיזו תרבות אחרת שהיא תבוא במקומה. שאלה אחרת היא אם רצוי הדבר, אולם ניתן להעלותו על הדעת. מחבר המאמר הזה לא שוכנע בהוכחותיהם של רבים מחבריו, הטוענים כי תרבות ישראל אי-אפשר לה שתתפתח באיזה מקום אחר, מחוץ לארץ ישראל...
וכלום אפשר לומר שהתרבות העברית לא התקדמה אף כדי צעד אחד במשך אלף השנים וחצי האלף, מאז חתימת התלמוד? אילו אמרנו כך, והייתה זו הערכה נמוכה מדי של פירות חיי הגלות. איש לא יערוב לנו, שאף בארץ ישראל לא יהא לחץ של איזו תרבות זרה - הלא היה זמן שגם בארץ ישראל ריחפה עלינו סכנת ההתייוונות. "
( כתבים , 'לשאלת ציון וטריטוריה', 1905, א' , 20 - 22)
"אנוסים על פי הבידול מבחוץ, אין אנו יכולים לאהוב שום דבר הקשור בגלות; הגלות כולה שנואה עלינו, בשלמותה, כמשהו זר, הכפוי עלינו בעל כורחנו. הארץ שאנו גרים בה, אשר בה מרוכזים כל האינטרסים שלנו בהווה, מאבדת עניינה בשבילנו, בה במידה שעם הארץ דוחק אותנו ביתר מרץ מכל תחומי החיים הכלכליים, האזרחיים והתרבותיים. שלא מדעת היא נעשית לנו זרה, ושלא מדעת עולה ותופסת את מקומה - ארצנו אנו; אי אפשר לנו שלא לאהוב את מולדתנו אנו, כיוון שאין נותנים לנו למצוא הרגשת מולדת בגולה. גם התרבות המקפת אותנו פוסקת לעורר בנו אהבה, כיוון שמרחיקים אותנו ממנה, ועל כן אנו דבקים ביתר עוז בתרבותנו אנו. והוא הדבר המתחולל גם ביחסנו לעם: משאנו נתקלים ביחס עויין מצד עמים אחרים, אי אפשר לנו שלא לאהוב את עמנו, את אופיו, את הליכותיו ואת לשונו. "
( כתבים , 'לשאלת ציון וטריטוריה', 1905, א' , 70)
"רוצים אנו לשוב למולדת העתיקה לא משום שעתיקה היא, רוצים אנו בתחיית הלשון והתרבות העברית לא משום שהן עתיקות, משום שהן בנות דורות רבים מאוד... ואולם דבר ברור הוא, שכולנו אוהבים את ארץ ישראל ואת התרבות ואת העם, שציון יקרה לנו; יקרה היא לא משום שהיא מסורת, אלא משום שהיא שלנו. הריני חוזר ואומר: מבדלים אותנו מחיי עם הארץ בגלות, והדבר גורם, שהגלות נעשית זרה לנו, אנו מתחילים להגות איבה לה, אנו נעשים אדישים - לעמיה, לתרבויותיה, ללשונותיה, למולדותיה. על כן אנו מתקשרים אל מה שאנו מרגישים כקרוב לנו, כיוון שכל אשר מסביבנו - הוא זר. ומאחר שהאהבה לציון, כפי שהעלה הניתוח שלנו, היא תגובה פסיכולוגית לבידול הבא מבחוץ, ההולך וגובר, הרי שהאהבה הזאת שוב אינה סנטימנט ולא מסורת, אלא תוצאה ריאלית של תנאי ההווה הריאליים. "
( כתבים , 'לשאלת ציון וטריטוריה', 1905, א' , 90)
הראי"ה קוק
"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת הקיום החומרי או אפילו הרוחני שלה. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית, קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאוּתהּ. ומתוך כך, אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חיבתהּ, בשום השכלה רציונלית אנושית, כי אם ברוח ה' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, ששולחת היא את קוויה בצבעים טבעיים בכל האורחות של ההרגשה הבריאה, ומַזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המידה של רוח הקדוּשה העליונה, הממלאת חיים ונועם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית. "
( שמונה קבצים , ג,(קובץ ז', יג) [1915 - 1916] , קכא)
"אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסוּר ונאמן למחשבותיו, הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו בחוץ לארץ כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקודש, באיזו מדרגה שהן, נקיות הן בארץ ישראל לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקליפות מרובים. "
( אורות , 'ארץ ישראל', ד, , י)
"מגמתנו היא תמיד מכוּונת לא רק להיגאל מתוך מיצרים, לא אך להתרפאות ממכות ולהינצל ממדווים, לא רק לצאת ממסגרות העוני וממחשכי העיוורון. לא השקיקה השלילית לבדה. היא מדכאה את הנפש, ואינה נותנת סיפוק לחיים. ...
ולארץ ישראל הננו באים, ולגאולה אנו מייחלים, ולפדוּת נשמה אנו עורגים, לא להינצל מכבלי הגלות ולא להימלט מכיעורי מכאוביה המנבלים. לא, ליותר מזה באין ערוך! לשם החשפת האורה כולה, לשם הזרמת זרמי חיי-עד ממקור קודש הקודשים, ממקור ישראל, ממקור נשמתו העליונה, ממקור אהבת עונג צור עולמים, אשר מאיר הוא לנו בקרני הוד ארץ חמדה, ארץ הקודש, ארץ החיים וארץ האורה. "
ולארץ ישראל הננו באים, ולגאולה אנו מייחלים, ולפדוּת נשמה אנו עורגים, לא להינצל מכבלי הגלות ולא להימלט מכיעורי מכאוביה המנבלים. לא, ליותר מזה באין ערוך! לשם החשפת האורה כולה, לשם הזרמת זרמי חיי-עד ממקור קודש הקודשים, ממקור ישראל, ממקור נשמתו העליונה, ממקור אהבת עונג צור עולמים, אשר מאיר הוא לנו בקרני הוד ארץ חמדה, ארץ הקודש, ארץ החיים וארץ האורה. "
( אורות הראיה : פרקים אישיים - כלל-ישראליים , {קבצים מכתב יד קדשו, ריב ('פנקס ירושלים' תרצ"ג, ז)}[1933] , סג)
"הפוליטיקה שלנו בארץ ישראל מוכרחת היא להיות נסעדת על יסוד התוכן הקדוש. באופן אחר לא יבינו אותנו האומות ומנהיגיהן... היום דברתי אודות זה ארוכות עם הרברט סמואל מלונדון, וכמה אדם מדינאי גדול כזה מקשיב לשיח צדק זה, וכמוהו הנם כל המדינאים הגדולים שבאומות העולם, ככה הבליטה תשובתו של המלך אלי, על ברכתי אשר שלחתי לו. וככה אמר לי מר סמואל בשם לויד ג'ורג', שהוא מבין את הצדק של תנועת התחייה הלאומית רק על פי היסוד של קדושת התנ"ך; ואנשי החול שלנו הם טרודים בפוליטיקה חילונית, ואין בידם להבליט את הערך של קדושתה של התחייה הלאומית, וזאת היא חובתנו הנאמנה. "
( אגרות הראיה , איגרת לרב זלמן פינס [1920]; ד, איגרת אכב , מח - מט)
"חיבת הארץ מחולקת לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב ארץ הקודש בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאוד לרצות אבניה ולחונן עפרה, כדי לקיים המצוות התלויות בארץ, ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארץ הקודש, ומשתדל ביישובה ובדירתה, בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא גם כן דבר טוב ונשגב, ובכל זאת לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסוד התכלית העליון שבחיבת הארץ. ...
כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק ליישב ארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בוא תבוא על ידי חיבור עם ה' בארץ ה'. על כן, מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש, אפילו במדרגה הנמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו, ולהקדימו לברכה ממי שמתאחר ומתרחק, ואף על פי שבתוך הלב יהיה המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מכל מקום יישוב הארץ וחיבתה בפועל הוא דבר נשגב. "
כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק ליישב ארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בוא תבוא על ידי חיבור עם ה' בארץ ה'. על כן, מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש, אפילו במדרגה הנמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו, ולהקדימו לברכה ממי שמתאחר ומתרחק, ואף על פי שבתוך הלב יהיה המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מכל מקום יישוב הארץ וחיבתה בפועל הוא דבר נשגב. "
( עולת ראיה , א, , שעה)
בנימין זאב הרצל
"...הנבחר בפלשתינה או בארגנטינה? האגודה תבחר בארץ, אשר יתנו לה ואשר עליה יסכימו רוב בני עמנו. האגודה תברר את שתי אלה.
ארגנטינה היא אחת הארצות הדשנות והפוריות בעולם, ארץ רחבת-ידים, שאנשים בה מעט ואקלימה ממוצע. ממשלת-העם בארגנטינה תתן לנו בחפץ-לב כברת ארץ להיאחז בה. אמנם, הגרת היהודים שעד כה – לא היתה שם לרצון; חובתנו היא לברר לממשלת ארגנטינא את ההבדל היסודי, שבין הגרתנו עד כה ובין הגרתנו החדשה.
פלשתינא היא ארץ-מולדתנו ההיסטורית, שלא משה מזכרוננו. די לנו לקרא בשמה, בכדי שיתעורר כל העם בחרדת-קדש נאדרה. לוּ חפץ הדר כבוד השולטן לתת לנו את הארץ הזאת, כי עתה היינו נכונים להביא סדרים גמורים בעניני אוצרותיה של תוגרמא. לאירופא נהיה שם כחומה בצורה נגד אזיה; אנחנו נעמוד שם על המשמר להגן בעד התרבות מפני הפראות. בתור ממלכה בפני עצמה לא יחדל מהיות קשר ויחס בינינו ובין עמי אירופא, והם יהיו ערבים בעד קיומנו. בנוגע למקומות הקדושים לנוצרים נבקש תחבולה על-פי משפטי העמים, כי יבדלו מתוך אחוזתנו. אנחנו נשמור על המקומות הקדושים ההם, ובקיומנו נהיה אחראים על מלוי חובתנו הזאת. משמרתנו, משמרת הכבוד הזאת תהיה סימן ואות על שאלת היהודים, שנפתרה אחרי אלף ושמונה מאות שנות עמל ונדודים."
(המאמר נדפס בהעתון "Jewish Chronicle" מיום 17/1 1896 בשם “A Solution to the Jewish Question”(
ישראל זנגוויל
"החוש הממלכתי של חכמי ישראל, שלא נפגם אפילו על ידי נפילת מדינתם, גילה, שארץ ישראל ניתנת להטלטל ממקום למקום. וכך הצליחו להשפיע על ידי התקנת רשת של מוסדות, שארץ ישראל תחיה בעם ישראל, אם עם ישראל אינו יכול לחיות בארץ ישראל. האמונה, שעם זה הוא העם הנבחר, שחובות גדולות מוטלות עליו וייעוד גדול צפוי לו, הייתה אותה ארץ הקודש, שבה חי והתנועע היהודי ושבה נתרקמה הווייתו. ארץ רוחנית מחוסנת היא בפני התקפה על ידי כוח גשמי; ארץ ממשית, אף אם לא נכבשה על ידי זרים, הריהי עלולה לאבד את המהות הרוחנית שלה, שהיא היא - עצמותה האמתית. ...
תמורה כבירה עברה על היהודי בשעה שהחליף את ארץ ישראל, מקדשה וקורבנותיה במולדת הרוחנית של התורה, המשנה והתלמוד - אותן האנציקלופדיות של חוק וספרות, שערבוביה שוררת בהן, ששלטו בחיים במשך הרבה מאות שנים ושמרכזן נמצא קודם לכן בירושלים, ואחר כך - בבבל; משום שבאותה מלכות מחוסרת תחומים, שהייתה נחלתו של ישראל, התחלפה המטרופולין ביחד עם מקום ישיבתם של מלכי המחשבה. הנה נמצאת חצר המלכות של המחשבה בירושלים, והנה היא שוכנת בבבל; פעם היא נמצאת במצרים, ופעם - בספרד; היא עוברת במשך הדורות לפולניה, לאמסטרדם; אפשר, שהיא עתידה לעבור אפילו לאמסטרדם החדשה (לניו-יורק)...
הרדיפות מסייעות לעתים קרובות לשמירה על הקיום. הגזע היהודי נתלכד ונתגבש לא על-ידי הרדיפות בלבד, אלא אף על ידי אמונה משותפת, טקסים משותפים, מנהגים משותפים בענייני אכילה ושתיה, משפטים קדומים משותפים, אפילו לשון משותפת - העברית בבית הכנסת, ועל ידי שמירת השבת. כל מקום, שהיהודי נדד אליו, היה מוצא בו את אחיו, שהיו משותפים עמו ממאה בחינות שונות דקות מן הדקות. בכל מקום היה משמיע את סיסמת ה"קשר" המקסמת של האחווה; בכל מקום ומקום נמצא בביתו. זו הייתה ארץ-ישראל הרוחנית. "
תמורה כבירה עברה על היהודי בשעה שהחליף את ארץ ישראל, מקדשה וקורבנותיה במולדת הרוחנית של התורה, המשנה והתלמוד - אותן האנציקלופדיות של חוק וספרות, שערבוביה שוררת בהן, ששלטו בחיים במשך הרבה מאות שנים ושמרכזן נמצא קודם לכן בירושלים, ואחר כך - בבבל; משום שבאותה מלכות מחוסרת תחומים, שהייתה נחלתו של ישראל, התחלפה המטרופולין ביחד עם מקום ישיבתם של מלכי המחשבה. הנה נמצאת חצר המלכות של המחשבה בירושלים, והנה היא שוכנת בבבל; פעם היא נמצאת במצרים, ופעם - בספרד; היא עוברת במשך הדורות לפולניה, לאמסטרדם; אפשר, שהיא עתידה לעבור אפילו לאמסטרדם החדשה (לניו-יורק)...
הרדיפות מסייעות לעתים קרובות לשמירה על הקיום. הגזע היהודי נתלכד ונתגבש לא על-ידי הרדיפות בלבד, אלא אף על ידי אמונה משותפת, טקסים משותפים, מנהגים משותפים בענייני אכילה ושתיה, משפטים קדומים משותפים, אפילו לשון משותפת - העברית בבית הכנסת, ועל ידי שמירת השבת. כל מקום, שהיהודי נדד אליו, היה מוצא בו את אחיו, שהיו משותפים עמו ממאה בחינות שונות דקות מן הדקות. בכל מקום היה משמיע את סיסמת ה"קשר" המקסמת של האחווה; בכל מקום ומקום נמצא בביתו. זו הייתה ארץ-ישראל הרוחנית. "
( הדרך לעצמאות , 'הגיטו', סוף שנות ה- 90' למאה ה- 19 , 4 - 32)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה